ביבליותרפיה ככלי ריפוי

במהלך שנות עבודתי הרבות כעובדת סוציאלית עם קשישים מצאתי יתרונות רבים בעבודה קבוצתית. בכוחה של הקבוצה לחזק את היחיד המשתתף בה, מעניקה הזדמנות לסיוע הדדי, מפחיתה תחושת בדידות ,נוטעת במשתתפים תחושות של בטחון ושייכות ומסייעת רבות בתהליך ההסתגלות למעבר לדיור מוגן.

במפגש הקבוצתי מתקיים רב שיח מגוון שאינו עוסק רק ב"אני" אלא גם ב"אנחנו". מאוסף הזיכרונות והתובנות נארג זיכרון משותף שיוצר בהירות ומאפשר שעה של נחת בצוותא.

יכולת הריפוי הטמונה בספרים ידועה ועתיקת יומין. הביבליותרפיה הינה שימוש בתהליכי קריאה (וכתיבה) בטקסטים סיפרותיים כאמצעי מסייע לרווחת האדם.

הקריאה המשותפת בטקסט מאפשרת מפגש עם תחושות ותובנות באופן אקטיבי תוך יצירת רב שיח מכבד ומכיל בקבוצה. המשתתפים עוסקים יחד בעבר, בהווה ובעתיד ונעים יחד על ציר הזמן והזיכרונות. ההשתתפות בקבוצה הינה אנטי-תזה להסתגרות ובדידות ובעלת פוטנציאל חברתי גבוה. לצד כוחה המופלא של הקבוצה, מתחזק גם כוחו של היחיד המשתתף בה. הוא מבין שמשאלותיו ולבטיו משותפים לעוד אנשים וזה מגביר את הבטחון העצמי ואת היכולת לשוב ולשתף בחוויותיו. מתקיים דיון מנקודות מבט רבות ומגוונות. כולם שווים בפני היצירה (שיר או סיפור).

בקבוצה אין "נכון" או "לא נכון". כל משתתף מקבל לגיטימציה לשתף מהרהורי ליבו, לאן שהטקסט הספרותי מוליך אותו במובן הרחב של המילה. המפגשים מאפשרים היכרויות חדשות, חברויות על בסיס שטחי עיניין משותפים והזר הופך למוכר.

דוגמא מאחד המפגשים האחרונים מתייחס לטקסט המופלא של המשורר נתן זך בשירו: "אני רוצה תמיד עיניים":

להלן מספר ציטוטים של משתתפי הקבוצה בעקבות הטקסט הנ"ל:

כל מפגש בקבוצת הביבליותרפיה הוא אחד, יחיד ומיוחד. בכל מפגש יש טקסט חדש שמזמין את המשתתפים להרהר בו בקול רם.( לא, זה לא שיעור בספרות!)

הדיירים יכולים להשתתף בכל המפגשים או בחלקם, על פי בחירתם ורצונם.

ואסיים באמירה של אחת המשתתפות שמדברת בעד עצמה: "בקבוצה הזאת אנחנו עושים התעמלות למוח באווירה נעימה"